הגת בהלכה היהודית

גת בהלכה

כמו כל מנהג עתיק ביהדות, גם על עלי הגת כבר הספיקו חכמים לתת את דעתם, בעיקר על הנושאים הבאים:
שמם, התרבותם, אופן גידולם ותלישתם, אופן בדיקתם (מחרקים), ברכתם, אופן לעיסתם, סגולותיהם, דינם בהלכה.
הבאנו פה מסמך הלכתי מענייןבעריכת הצב"י מאיר ליאור לוי יצ"ו שהוא קיצור מתוך קונטרס "עצי עולה" להגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א

שמם

קאת לשונו וניקודו לפי מבטא תימן הוא "קאת" הקו"ף בפתח והתי"ו עם דגש, לא כפי מבטא העברית המשובשת כיום "גת". הפלאשים הבאים מאתיופיה שהיא חבש מבטאים גאת, והיינו כגימ"ל דגושה שלנו היוצאת מסוף החיך סמוך לשיניים.

התרבותם

שמעתי כי תחילת השימוש בקאת ללעיסת בני אדם היתה על ידי עז, שראו עז אחת שהולכת בכל פעם בשביל מסויים למקום רחוק וחוזרת בריאה וחזקה ועטיניה מלאים חלב, אז נתעוררו והלכו בעקבותיה ומצאו שאוכלת לשובע מעלים אלו של עץ זה שהיה גדל במקום הפקר, ניסו לאכלם ומצאום מרים, מצצום ומצאום מועילים לכמה דברים, ומאז החלו בני אדם לנטעם ולגדלם ולהשתמש בהם, ולא ידוע היכן ומתי אירע העניין. אך לפי שכמעט שלא נמצא זכר לקאת במקרא ובכל ספרי חז"ל והפוסקים, ומאידך שימושו עד זמנינו אינו אלא בארצות תימן וסביבותיה ובחלק מארצות אפריקה, ונזכר בפשיטות ע"י חכמי תימן מלפני ארבע מאות שנה עד זמנינו, נראה שזה אירע לכל הפחות לפני כחמש מאות או שש מאות שנה, כשעלה ברצונו יתברך שיתגלה עיניינו לבני אדם מאז והלאה. [ויש שמועה מזקנים ששמעו מזקנים שלפניהם, כי מקדם לא היו היהודים לועסים קאת]. -לא רק הגויים גידלו אותם בתימן, אלא גם היהודים עצמם, וכמו כן משעלו לארץ ישראל זה כמה עשרות שנים, יש שהביאוהו עמהם ונטעוהו וגידלוהו כאן. ומצוי בזמנינו בשווקים בארץ ישראל קאת משובח, המובא גם מארצות אתיופיה וקניה. ג. תכונתם – עצי הקאת ראויים להסקה, הן אותם הגבוהים, הן אותם הנמוכים כשלוש וארבע אמות (דהיינו 1.62מ' או 1.44מ'). ויש ארצות לחות, שהם יכולים להגיע עד כארבעים וחמישים אמה (דהיינו 19.62מ' או 24.00 מ'), אם אין מגזמים אותם אלא מניחים אותם ליגדל, מתעבה גזעם מאוד מאוד.

הקאת הינו מין עץ שמתקיים שנים רבות, עד כעשרים וחמש שנה, ועליו יוצאים מעצו, ואינו חלול. -הקאת מאכל ערב לעיזים, והם אוכלים העלים הרכים וגם העלים הקשים. ואין דרך בני אדם לגדל עצי קאת לצורך העיזים, אלא לצורך לעיסת בני אדם שהיא שווה יותר. -אינו נקרא מאכל בהמה, ואין מניחים לכבשים וכל שכן לעיזים להיות על יד הקאת. – קאת נחשב לאילן סרק, ואינו עושה פירות כלל.

אופן גידולם ותלישתם

עץ הקאת אינו צריך השקאה מרובה, אדרבא זה גורם לו מחלה (פטריה "קימחון"). -דרך מגדלי הקאת לקוטפם בדיקדוק בחתיכת הענף עם העלים הרכים סמוך לפני העין, מפני שזה מועיל להם לחזור ולגדול מן הצד אחרי זמן קצר מאשר יקטפו סתם באמצע שאז נרקב הענף וממשיך הרקבון גם על יד העין, ויקח יותר זמן עד שיצמח ענף חדש, וכן על ידי זה יצמחו עלים רכים ורעננים. -דרך כלל גוזמים ענפי עץ הקאת אחרי ט"ו בשבט בסיום ימות הקור לקראת צמיחתם בקיץ. -יש לעץ זה זרעים קטנים שזורעים מהם ומגדלים עלים לאחר זמן או זורעים מייחורים ואז גדלים העלים מיד, וזרעים אלו אינם פרי ואינם נאכלים. ועלים אלו המנהג פשוט לאכלם מיד עם צמיחתם.

אופן בדיקתם

עלי הקאת נגועים מאד באקריות רבות ובכנימות. ונודע לי ממומחה בגידול הקאת שהנקודות הלבנות שבעלי הקאת, לאחר זמן מה הן עצמן מתחילות לזחול, וניכרות אז לעין כעכבישים קטנים.

ויש ליזהר להוריד לחלוטין את העלים הקטנים והמקופלים . ואת היתר צריך לשרות ב"אמה" ואחר כך לנקותם היטב.

ברכתם

מברכין על לעיסת עלי הקאת בא"י אמ"ה שהכל נהיה בדברו והטעם משום שנהנה ממנו, ומימיו נכנסים למעיים.

אופן לעיסתם

עלי עץ הקאת רגילים בהם רבים אצלנו בק"ק תימן יע"א ללעוס ולמצוץ את מימיהם הבלועים בתוך העלים, ואין בולעים אותם. ומתמשכת לעיסתם ומציצתם כמה שעות כידוע, כי בקושי נפלט משהו טעם בכל פעם. וגם רבים מצרפים לזה עישון בשפופרת הנק' "נרקילה" או "מדאעה" וכיו"ב [ולכן יש שאינם רגילים בשבת ללעוס קאת, מה שאין כן ביום טוב שמותר לעשן]. ומשליכים לבסוף את פסולתם. ואף שתחילתם מר, מכל מקום אחר כך נהנים מהם. רוב בני אדם שאינם רגילים ללעסם אינם נהנים מהם, ואדרבא מואסים אותם, ולא רק בני שאר קהילות, אלא אפילו מבני קהילות תימן.

סגולותיהם

יש בלעיסתם ובמציצתם נחת רוח והרגשה מעולה, זרוז מחשבה, הפגת עייפות והסרת דאגה. אינו משביע ואינו מרווה אלא אדרבא הוא מייבש ומעורר צימאון.

דינם בהלכה

  • בתעניות אין לועסים אותם.
  • אסור לתנם בשבת ויום טוב בתוך מפה שרויה במים, כיון שיש בזה משום איסור סחיטה.
  • אין שייך בהם איסור ערלה.
  • אינם חייבים בתרומות ומעשרות. ברכתם שהכל, כיון שהם אילני סרק, ועליהם אינם נחשבים פרי, ומציצתם אינה דרך אכילה.
  • אין להם דיני קדושה וכיו"ב בשנת השמיטה.

אולי תאהבו גם את הפוסטים האלה:

תגובה אחת על הגת בהלכה היהודית

  1. מאת admin:

    מועדים לשמחה לכל עם ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>