גת – מידע והסטוריה

גת מידע והסטוריה

Catha edulis, הידוע בכינויו תה הערבי,  גאת, גת, גת, או המירה, הוא צמח פורח אשר נמצא בשימוש בקרן אפריקה וחצי האי ערב. בין הקהילות של איזורים אלו, ללעיסת גת ישנה היסטוריה ארוכה בתור מנהג חברתי אשר ראשיתו החלה במקורה עוד לפני אלפי שנים.

בתוך צמח הגת קיים אלקלואיד מונואמיני הנקרא קתינון -  חומר ממריץ המזכיר בהרכבו את האמפטמינים, אשר נטען שגורם להתרגשות, אבדן תאבון ואופוריה.  בשנות ה-1980 , ארגון הבריאות העולמי WHO סיווג את הקתינון כחומר בעל פוטנציאל לשימוש לרעה אשר מסוגל ליצור תלות פסיכולוגית חלשה עד בינונית (פחות מטבק ואלכוהול), למרות שארגון הבריאות העולמי מעולם לא החשיב את את הגת כחומר ממכר בצורה רצינית – הצמח סומן כמטרה על ידיד ארגונים כמו ה-DEA האמריקאי ובעקבות זה הפך להיות חומר אשר נמצא תחת פיקוח או אסור לחלוטין במדינות מסוימות, בעוד הוא חוקי לחלוטין במדינות אחרות.
הגת הוא שיח אשר צומח לאיטו עד שהופך לעץ בגובה של 1 – 2 מטרים, תלוי באיזור ובכמות המשקעים. הצמח הוא רב עונתי עם עלים באורך של 5 – 10 ס"מ ובעובי של 1 – 4 ס"מ. פרחי הצמח בוקעים מבסיס העלים והם באורך של 4 – 8 ס"מ – כל פרח הוא קטן עם 5 עלי כותרת, הפרי הוא קפסולה מאורכת המכילה כ 1 -3 זרעים.

מקורו המדויק של צמח הגת אינו ידוע בדיוק. הסברה הרווחת היא שמקורו הוא באתיופיב כאשר החוקר סר ריצ'רד ברטון סבר שבשלב מאוחר יותר הועבר הצמח גם מאתיופיה לתימן במאה ה-15. כמו כן הוא גם ציין באופן ספציפי את העיר המזרחית "חראר" כמקום הולדתו של הצמח.

אף על פי כן, בארצות הקרן של אפריקה – אריתראה, אתיופיה, סומליה, Djibouti והפזורה הערבית – לעיסת גת הייתה ידועה כמנהג שמתוארך אחורנית עד לפני כמה אלפי שנים.

במצרים הקדומה הגת היה נחשב כמאכל "אלוהי" בעל יכולות מיסטיות לשחרור האנרגיות העליונות האצורות בבני האדם. המצרים השתמשו בצמח עבור הרבה יותר מאשר להמריץ את עצמם – הם השתמשו בו על מנת להתעלות רוחנית על ובכוונה של להפוך את עצמם "לבני אלים".

התיעוד העתיק ביותר הידוע של צמח הגת נמצא בספר ה Kitab al-Saidala מהמאה ה-11 , ספר רפואה פרסי עתיק.

אולי תאהבו גם את הפוסטים האלה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>